תוצאות חיפוש: אישה בחדר השני

מיכאל אלוני וצחי הלוי לעונה השניה של "פמת"א"

מיכאל אלוני מתוך "הנערים". צילום: רן מנדלסון.

השחקנים מיכאל אלוני, צחי הלוי ועופרי ביטרמן ("שעת נעילה") יצטרפו לעונה השניה של סדרת הדרמה המשפטית-ישראלית "פמת"א" (ראשי תיבות של פרקליטות מחוז תל אביב) מבית נועה רוטמן ואסתר נמדר-תמם. היוצרת נמדר-תמם בדיוק סיימה לעבוד עם אלוני על הסדרה התקופתית "מלכת היופי של ירושלים".

העונה הראשונה של "פמת"א" עלתה לשידור ב'כאן 11' בדצמבר 2018, וסיפרה על שוטרת לשעבר (חן אמסלם) שמצטרפת לפרקליטות מחוז תל אביב ומגלה בפרשת שחיתות בבנק קשרים לארגוני פשע, והולכת נגד דעתו של עורך הדין שמוביל את התיק הפלילי (אורי פפר). אמסלם ופפר כבר אישרו את השתתפותם בעונה השניה, כמו גם שרה פון-שוורצה וזהר שטראוס. עונת ההמשך תעסוק בחקירות הקשורות ברופאים: אלוני יגלם את חוקר המשטרה הייצרי אמיר זבולוני, שמנהל חקירה על סם מסיבות חדש; הלוי יגלם נוירולוג בכיר ומנהל מחקר בתרופה ניסיונית בשם ד"ר יואב זמיר; וביטרמן יגלם את המתמחה הצעיר בחדר המיון ד"ר אלעד, שמואשם ברשלנות רפואית שהובילה למותו של מטופל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הקולנוען וחוקר הקולנוע יהודה ג'אד נאמן הלך לעולמו

הקולנוען וחוקר הקולנוע פרופ' יהודה "ג'אד" נאמן, הלך הבוקר (א') לעולמו בגיל 85, בביתו ומוקף בבני משפחתו, לאחר מאבק של שנים במחלת הסרטן. הוא ביים את הסרטים הבולטים "מסע אלונקות" (1977) ו"השמלה" (1970), נמנה על מקימי קרן הקולנוע הישראלי, גידל דורות של קולנוענים ישראלים בתור מרצה ותיק באוניברסיטת תל אביב, וזכה בפרס ישראל בתחום אמנות הקולנוע (2009).

נאמן נולד בתל אביב, גדל בפתח תקוה, ולמד בנעוריו בגימנסיה הרצליה. בהמשך התגייס לנח"ל והיה מדריך בבסיס טירונים שבו התאבד חייל. ב-1964 סיים תואר דוקטור ברפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והתמחה בבית החולים איכילוב בתל אביב. בהמשך השתתף בהפקת הסרטים "אישה בחדר השני" ו"סיירים", שניהם ראו אור ב-1967, שנת מלחמת ששת הימים בה שירת נאמן במילואים כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את "אות המופת" על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף. הוא ימשיך בתפקיד גם במלחמת ההתשה וגם במלחמת יום כיפור.

ב-1970 יצא סרטו הקצר והראשון כבמאי, "השמלה" (1970) עם ליאורה ריבלין, אסי דיין וג'וזי כץ, סרט שלימים יהיה מבין מבשרי תנועת 'הרגישות החדשה' (מונח שנאמן עצמו טבע) המושפעת מהקולנוע הצרפתי. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן. סרטו המפורסם ביותר של נאמן היה סרט הביכורים הארוך שלו "מסע אלונקות" (1977) שהכיר לעולם סוללה של שחקנים מפורסמים עד היום כגון גידי גוב, מוני מושונוב, דובל'ה גליקמן, שלמה בראבא ודליק ווליניץ, ועסק בהתעללות בחיילים בצה"ל שמובילה לתוצאות נוראיות. בשנה העוקבת הצטרף לסגל של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, וב-1979 לאחר מאבק עיקש ביחד עם במאים צעירים נוספים מקבוצת קי"ץ ('קולנוע ישראלי צעיר') כגון ניסים דיין, יעוד לבנון ורנן שור, החלה לפעול קרן הקולנוע הישראלי (בזמנו 'הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראלים איכותיים').

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסכנים שכאלה" – ביקורת #1: הרבה דברים יפים וחכמים בסרט שלא לכל אחד

"מסכנים שכאלה". אמה סטון.

"מסכנים שכאלה" הוא סרט אמנותי מסחרי עם הרבה מוזרויות, מין ועירום. הוא אינו סרט לכל אחד, יש בו הרבה דברים יפים וחכמים אך הגיוני לגמרי שיהיו כאלה שישתעממו ממנו, שהוא יגעיל אותם, שירגיש להם מטומטם ומעצבן.

בלה (אמה סטון) מתגוררת בלונדון בבית עם רופא מנתח שהיא מכנה "אלוהים" (גוֹד הוא קיצור של שמו הפרטי). פניו מעוותים והוא יוצא מהבית רק כדי ללמד רפואה. על בלה נאסר לצאת מהבית כי שכלה אינו בראשה והיא לא מדברת או מתנהגת כמו שצריך. חיי הבית משתנים כשנכנסים אליו מקס (רמי יוסוף מהסדרה "רמי"), מתלמד של גוד, ומאוחר יותר גם עורך הדין דאנקן (מארק רופאלו). שניהם נכבשים בקסמה המשונה ובסקרנות של בלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תתקשרי לג'יין" – ביקורת #2: צובט את הלב

"תתקשרי לג'יין". וומי מוסאקו, אליזבת' בנקס.

"תתקשרי לג'יין" יוצא בזמן מאוד רגיש לנשות העולם, כשכל העיניים נשואות אל ארה"ב וביטול הפסיקה של וייד נגד רו. הסרט מתאר אירועים מלפני הפסיקה, צובט את הלב ומספק לנו הצצה מפחידה אל עולם שנשים אינן בשליטה מלאה על גופן.

אחרי הצפייה בטריילר של "תתקשרי לג'יין" תייגתי לעצמי את הסרט כמתוק אך שטחי, אולי התרגלנו לסרטים שמכווצ'צ'ים את ההיסטוריה האנושית לדיאלוגים שנונים ומהירים. אולי גם התרגלנו לקולנוע שבמידה מסויימת (נו פאן אינטנדד) הפך למסורס, כזה ששואל מה הדרך הכי פחות כואבת לדבר אמת ועונה לעצמו עם סרטים כמו "נשים בחזית" (2020). אך יצירות כמו "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (2020) מחזירים לי אמון ביכולתו של הקולנוע לספר סיפורים אמיצים ומישירי מבט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנהגת של מר יוסוקה" – ביקורת: דיאלוגים מביכים ודמויות שלא מתפתחות

"הנהגת של מר יוסוקה".

הייתי בפקקי תנועה יותר מעניינים מהסרט היפני "הנהגת של מר יוסוקה" עטור הפרסים, שמבוסס על סיפור קצר של הרוקי מורקמי, הסופר היפני המפורסם ביותר כיום (בעצם, אי פעם). מה יכול להיות משעמם יותר מאשר צפייה ממושכת בשחקנים שדוברים יפנית, מעט אנגלית ושפת הסימנים הקוריאנית יושבים בחדר בהירושימה וקוראים את הטקסט של המחזה "הדוד וניה" של צ'כוב? אולי צפייה ממושכת בשחקן-במאי לומד את הטקסט עם הקלטה בנסיעה במכונית?

ב-40 הדקות הראשונות הלכתי עם הקצב של הסרט, והיו רגעים של מחשבה, חוכמה (איך שקפוקו מנסה לשחזר רגע עם אשתו), עניין, אבל גם בפתיחה הארוכה הזאת יש מלל אין-סופי וחסר-פואנטה של האישה (מהרגע שהסרט מתחיל). בהמשך יש רגעים שגובלים בפרודיה על סרטים אמנותיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הולך לעיבוד: "הבחורים בסירה"

ג'ורג' קלוני על סט הצילומים של "משחקי שלטון" (2011)

"הולך לעיבוד" הוא טור חד פעמי, כנראה, על ספר שקראתי ועומד להפוך לסרט; איך אני חושב שייראה הסרט, מה אני מקווה לא לראות בו, ועל אלו חלקים מהספר בטח יוותרו.
בטור הראשון (ואולי האחרון) אעסוק בספר העיון "הבחורים בסירה" מאת דניאל ג’יימס בראון, שפורסם ב-2013 והצליח מאוד בארצות הברית.

קל מאוד לראות את הספר הזה הופך לסרט. הוא מגולל את סיפורו של עני מרוד שמוצא את מקומו בין בחורים ממשפחות טובות, שבזכות יכולתו הספורטיבית ועקשנות בריאה מתברג לנבחרת ארצות הברית שנשלחה להתחרות באולימפיאדה. ג'ורג' קלוני מביים את הסרט שנוכל לראות בסוף 2022 או יותר סביר שב-2023. גרסה קודמת של התסריט כתב כריס וייץ (שהיה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד של "רווק פלוס ילד", שהוא גם ביים) כשקנת' בראנה אמור היה לביים את הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית: חלק א'" – ביקורת #1: הדגש על העיצוב הזניח את הדמויות והדרמה

"חולית". טימותי שאלאמה.

בשם הסרט בהתחלה מופיעות המילים "חלק ראשון", אבל לא תראו את זה בשום מקום אחר. חשוב לדעת ש"חולית" בן 155 הדקות הוא עיבוד של חלק מהספר ומסתיים במעין "המשך יבוא" אבל אם הסרט לא יצליח מספיק אז לא בטוח שיבוא "חלק שני" (שעדיין לא צולם). הסרט מלא הוד והדר כל כך ששכחו שצריך לספר סיפור.

"חולית" מבוסס, כמובן, על ספרו מ-1965 של פרנק הרברט, אחד מספרי המדע בדיוני המפורסמים והמוערכים ביותר שיש, ספר טוב מאוד שגם מי שלא אוהב מדע בדיוני יכול ליהנות ממנו.
במהלך יוצא דופן בקריירה שלו ביים דיויד לינץ' את הגרסה הקולנועית הראשונה ב-1984, עם קייל מקלקלן בתפקיד הראשי (והמשיך אתו ל"קטיפה כחולה" וכדייל קופר בסדרה "טווין פיקס" המופתית*, כמובן; *אני מתייחס לשתי העונות הראשונות בלבד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021: המלצות ואזהרות

"איפה אנה פרנק".

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021 (ה-38 במספר) חוזר למתכונת פיזית מלאה על רקע חששות הסגר מהתפרצות זן הדלתא של מגיפת הקורונה. על הצד החיובי של הדברים, הפסטיבל נהנה מאוסף גדול של סרטים שהצטבר במהלך תקופת הקורונה, ויתקיים למשך זמן ארוך מהרגיל של כמעט שבועיים: בין ה-24 באוגוסט ל-4 בספטמבר. סרט הפתיחה יהיה "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, שערך את הקרנת הביכורים העולמית שלו בפסטיבל קאן לא מזמן.

בין האירועים הבולטים של הפסטיבל יוקרן עותק חדש ומשוחזר של "עיניים גדולות" (1974), סרטו הלפני-אחרון של אורי זוהר בו הוא מככב יחד עם אריק איינשטיין. גם צבי שיסל שהלך לעולמו לאחרונה מופיע בסרט, ולו תוקדש ההקרנה. כמו כן, כפי שכבר סופר כאן באידיבי בהרחבה, תתקיים מחווה של הקולנוען הפופולרי קווינטין טרנטינו והפסטיבל לסרטי קאנון של אנשי הקולנוע הישראלים מנחם גולן ויורם גלובוס, במסגרתה יוקרנו סרטים שנוצרו בקאנון ואצר טרנטינו. הקולנוען ואישתו הישראלית דניאלה פיק יהיו אורחי הכבוד של הפסטיבל.

רשימת ההמלצות והאזהרות של גל סדלינסקי ויונתן דורון:

"השבר"
גל סדלינסקי
חדר מיון הוא בדרך כלל מקום מלא התרחשות, בטח כשמתחוללת בחוץ הפגנה אלימה וגדושת פצועים, כמו שהייתה בזמן הפגנת "האפודים הצהובים" בפריז – זהו הרקע שבחרה קתרין קורסיני לסרטה "השבר". למרות שאורכו כשעה וחצי, ישנם בסרט לא מעט חלקים מיותרים שמנפחים אותו שלא לצורך. עם זאת, נשמרת האותנטיות, גם אם לפעמים גרוטסקית קמעה, של הדמויות הראשיות ושל הדינמיקה ביניהן. התסריט מזכה את הצופים במספר פנינים של שנינויות והומור קליל, אך לא חף מחזרתיות מתישה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הסרטים בפסטיבל קולנוע דרום 2020: פוקוס על סרטי ביכורים וקולנוע חרדי

"לשם שינוי". גליה ישי, פירה קנטור, רות פרחי.

פסטיבל קולנוע דרום 2020 (ה-19 במספר) בשדרות הכריז על סרטיו במסגרות החדשות 'אוצרות ביכורים' ו'פוקוס לקולנוע חרדי', כמו גם במסגרות המוכרות של הסטודנטים. 'אוצרות ביכורים' תתקיים בפעם הראשונה ותציג כמובן סרטי ביכורים של יוצרים ישראלים וזרים, שבינהם ניתן למצוא את "הענן בחדרה" זוכה פסטיבל רוטרדם 2020, "תכונות מזהות" חביב הקהל של פסטיבל סאנדנס 2020, "לבן קיצי" שהתחרה בסאנדנס, "אפריקה" זוכה פסטיבל חיפה 2019, ו"אמא מלכה" של יעל אבקסיס. המסגרת 'פוקוס לקולנוע חרדי' בהובלת חוקרת הקולנוע מרלין וניג, תתקיים גם היא לראשונה, ותקרין סרטים שנוצרו בידי קולנוענים חרדים שעד כה הקרינו את סרטיהם כמעט רק באולמות מאולתרים בפני מאות אלפי נשים בלבד.

עוד מסגרת חדשה היא של סרטי סטודנטים קצרים מבתי ספר לקולנוע החברים בארגון 'סילקט' (CILECT), זאת לצד תחרות הקולנוע הישראלי הקצר שתצא לדרך בפעם השניה ותעניק פרס לסרט הקצר הטוב ביותר בסך 22 אלף ש"ח – מתוכם 10,000 ש"ח פרס על שם מרים הוכמן באדיבות איחוד ענף הקולנוע בישראל, ו-12,000 ש"ח מענק פיתוח באדיבות קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה. חברי ועדת הלקטורה בתחרות הקולנוע הישראלי הקצר הם יו"ר פורום הקולנועניות ויוצרות הטלויזיה בישראל ליאור אלפנט; המפיק ליאור אורון, המרצה שני קיניסו, והמנהלת האמנותית של פסטיבל דרום מיכל לביא. את מיון הסרטים עשתה מנהלת המסגרת, הבמאית הילה אמיר.

מנהל הפסטיבל תמיר הוד והמנהלת האמנותית מיכל לביא, מסרו כי "יחודו של פסטיבל קולנוע דרום האהוב שלנו הוא המפגש האינטימי שהוא מייצר בין אנשים מכל קצוות החברה, בין היוצרות/ים לאלפי הצופות/ים, בין הסרטים לקהל. משהו שהחלטנו לא לתת לקורונה לקחת מאתנו. הפסטיבל יפעל לשמר את סוד קסמו תוך שמירה מיטבית על בריאותם ובטיחותם של הצופות/ים והאורחות/ים."

פסטיבל קולנוע דרום של המכללת האקדמית ספיר יתקיים השנה בין ה-10 ל-17 בספטמבר, ובצל הקורונה הוא יקרין את סרטיו באינטרנט, במתחם דרייב-אין, והשוס – בהקרנות אינטימיות בבתי תושבים!

רשימת הסרטים בפסטיבל קולנוע דרום 2020:

אוצרות ביכורים
"אמא מלכה", יעל אבקסיס, ישראל
"אפריקה", אורן גרנר, ישראל
"הענן בחדרה", זהנג לו סיניואן, הונג-קונג-סין
"לבן קיצי", רודריגו ראוז פטרסון, מקסיקו
"על כיסא הבמאי יושבת אישה", סמדר זמיר, ישראל | הקרנה בבתי תושבים ושיחה עם הבמאית
"קודה לקפיטן", קרן אלכסנדר, ישראל | הקרנה בבתי תושבים ושיחה
"תכונות מזהות", פרננדה וולדז, מקסיקו-ספרד

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האפיפיורים" – ביקורת: עובד בעיקר בזכות אנת'וני הופקינס וג'ונתן פרייס

"האפיפיורים". ג'ונתן פרייס, אנתוני הופקינס.

על הנייר "האפיפיורים", המביא סדרת שיחות בין שני גברים זקנים (בשנות ה-70 וה-80 לחייהם) שהקדישו את חייהם לנצרות, אינו המתכון לסרט מעניין שחלקים גדולים ממנו מתנהלים בלטינית, באיטלקית ובספרדית. הסרט של "נטפליקס", שכמו "האירי" ו"סיפור נישואים" זוכה להקרנות בבתי הקולנוע לפני שיהיה זמין למנויי שירות הסטרימינג, עובד בעיקר בזכות אנת'וני הופקינס וג'ונתן פרייס, שני השחקנים הבריטיים הוותיקים שמגלמים אפיפיורים מגרמניה ומארגנטינה. כמו הרבה סרטים לאחרונה, כולל "השמים הם הגבול", הסרט לא מבוסס על מקרה אמיתי אלא "בהשראת" המציאות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

כל סרטי הקולנוע של וודי אלן

"מנהטן".

וודי אלן הוא אחד מיוצרי הסרטים הפוריים ביותר בקולנוע, בעל פרסונה קולנועית ייחודית ומוכרת. הוא נולד ב-1 בדצמבר 1935 והתחיל את הקריירה שלו כסטנדאפיסט, כתב לתכניות טלוויזיה, פרסם מאמרים מצחיקים לכתבי עת, כתב מחזות, כולל "שחק אותה, סם" (הוא כיכב בגרסת הסרט אך לא ביים אותו).

ל"קח את הכסף וברח", הסרט הראשון שאלן כתב וביים, יימלאו 50 השנה. לכבודו הסקירה הזאת על כל אחד מ-49 סרטי הקולנוע שהוא כתב וביים (כולל החלק שלו ב"סיפורי ניו יורק"). את הטובים ראיתי כבר פעמים רבות (את המעולים ראיתי פעמים רבות מאוד), ואת הגרועים ראיתי בפעם השנייה בשביל לכתוב עליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 47- "גלגל ענק" (2017)

"גלגל ענק". ג'ונו טמפל.

"גלגל ענק" הוא הסרט האחרון של וודי אלן, לפי שעה, שהוקרן בבתי הקולנוע. "אמזון" גנזו את הסרט שלו מ-2018, "יום גשום בניו יורק" (A Rainy Day in New York), עם טימות'י שאלמיי ("קרא לי בשמך"), אל פאנינג, ג'וד לאו, רבקה הול ("ויקי כריסטינה ברצלונה"), לייב שרייבר, צ'רי ג'ונס ודייגו לונה. יכול להיות שאם היה עושה סרטים טובים בשנים האחרונות לא היתה משפיעה על הקריירה שלו קול הצעקה הממוחזרת של האשמות בתו נגדו. זהו סיום (זמני?) צורם ליוצר ענק של המון סרטים טובים, מהנים, מוצלחים, עם הרבה יצירות מופת, כפי שברור למי שקרא את הסקירות שלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »